בית הדין הרבני גט
בני זוג יהודים המבקשים להתגרש, יכולים לעשות זאת אך ורק על ידי גירושין ברבנות. הדבר נכון גם לגבי זוגות יהודים אשר נישאו בנישואים אזרחיים. מדוע? בית הדין הרבני הוא בעל סמכות ייחודית בענייני נישואין וגירושין.
בית הדין הרבני הוא המוסמך לדון בתביעת גט אך בשאר הנושאים, הוא חולק את סמכותו עם בית המשפט לענייני משפחה. מדובר בין השאר בחלוקת רכוש, במזונות ובמשמורת ילדים.
כיום קובעת ההלכה כי שעה שהוגשה תביעה למי משתי הערכאות, קנתה זו את הסמכות והערכאה האחרת, לא תדון באותם העניינים. זהו מרוץ הסמכויות אשר משמעותו היא כי הראשון בזמן קנה את הסמכות לדון.
חשוב להבהיר כי החשיבות איזו ערכאה מוסמכת לדון, היא רלוונטית מאוד לצדדים היות שישנם הבדלים משמעותיים בין גישתו של בית הדין הרבני ובין גישתו של בית המשפט לענייני משפחה.
ישנו מיתוס עתיק יומין אשר ידוע בקרב המתגרשים או המעוניינים להתגרש כי בית הדין הרבני פוסק לרוב לטובת הגבר ואילו בית המשפט לענייני משפחה, פוסק יותר לטובתה של האישה. מיתוס זה התפתח בין השאר לאור העובדה כי בית הדין הרבני נוטה לפסוק דמי מזונות נמוכים יותר מאשר בית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, חשוב להבהיר כי יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו המיוחדות ואין להסתמך כלל על מיתוס זה.
איך מתגרשים ברבנות? ובכן, גירושין ברבנות יכולים להיות הליך קצר יחסית או הליך ארוך. הכל תלוי האם ישנה הסכמה להתגרש או לא.
כאשר ישנה הסכמה לגירושין, אזי מדובר בגירושין בהסכמה ובני הזוג מציגים הסכם גירושין אשר קיבל תוקף בבית משפט לענייני משפחה, הליך גירושין ברבנות יהיה קצר למדי.
כאשר אינה הסכמה לגירושין ממי מהצדדים ואז אחד מבני הזוג רוצה גירושין ברבנות, עליו להגיש כתב תביעה לגט. במסגרת כתב התביעה יש להסביר את הנסיבות אשר הולידו את הרצון להתגרש. אולם, כאשר אחד מבני הזוג אינו מעוניין בגט, גירושין ברבנות הופכים להליך ארוך ומסורבל יותר.
