התרת נישואין
בשנת 2005 הוכנס תיקון מקיף בחוק התרת נישואין. שמו שונה לחוק השיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), תשכ"ט-1969. על פיו, בקשות להתרת נישואין של בני זוג מעורבים – גירושין בין יהודי ולא יהודי – לא יוגשו עוד לנשיא בית המשפט העליון אלא לבית המשפט לענייני משפחה.
שעה שמדובר בהתרת נישואין של בני זוג, שלפחות אחד מהם הינו בן דת מוכרת, או התעורר ספק ביחס להשתייכותו של אחד מבני הזוג לעדה דתית כאמור, פונה סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה לראש בית הדין הנוגע בדבר, כדי שזה ייקבע אם יש צורך בגירושין על פי הדין הדתי שלפיו הוא דן, ולו מספק, כדי שבן הזוג שעליו חל אותו דין דתי יוכל להינשא מחדש.
ע"פ התיקון לחוק, מחויב בית הדין הדתי למסור קביעתו תוך שלושה חודשים, אם קבע בית הדין כי יש צורך בגירושין, יעביר בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה להתרת נישואין לבית הדין הדתי. כך למעשה מבטיח החוק כי נישואי בני זוג יותרו גם לפי הדין הדתי החל על כל אחד מהם, כדי ששניהם יהיו רשאים להינשא מחדש, והכל במידה שהדין הדתי מאפשר זאת.
בכל המקרים האחרים, שאינם מועברים לבית דין דתי, תידון הבקשה להתרת נישואין בפני בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט לענייני משפחה פוסק על פי כללי ברירת דין המפורטים בחוק, המבוססים על כללי המשפט הבינלאומי הפרטי. הסכמת בני הזוג משמשת לעולם עילה לגירושין.
